סיכום פעילות חנוכה

בחנוכה התקיימו חמישה ימי פעילות אינטנסיבית ומרגשת ל12 ילדים מכיתות ו' עד ט'. ילדים שרובם כבר היו איתנו בפעילויות בעבר בקייטנת הקיץ, אבל גם כמה חדשים.

מהרגע שהתקשרנו להודיע שאנחנו מקיימים פעילות בחנוכה במרכז, כבר אפשר היה להרגיש את ההתרגשות האדירה שעלתה בכל הילדים. הילדים, שלרובם כבר יש את הטלפון שלי, התחילו לשלוח לי הודעות עם שאלות על הפעילויות, על האוכל, על המדריכים. התעניינו אם אנחנו חוזרים לחוות הסוסים?, מי יהיו המדריכות הפעם?, אם נלך לבריכה?, ואם נאכל פיצה?

אנחנו מצידנו השתדלנו ככל שיכולנו להגשים את כל החלומות שלהם – היינו בחוות סוסים, הלכנו לטיול בסטף שם הם רחצו במעיין, היינו בסרט ביס פלאנט, וכמובן אכלנו פיצה.

הארוע המשמעותי ביותר היה הביקור בחוות הסוסים, שם הילדים שרכבו כבר בקיץ זכרו את השמות של הסוסים, והתלהבו כאילו הם פוגשים שוב חברים וותיקים (וגם קצת השוויצו בפני הילדים החדשים שמעולם לא היו שם). הילדים שלא היו בקיץ, בעצם מעולם לא היו בחוות סוסים ולא רכבו על סוסים. ההתרגשות והחשש ניכרו על פניהם. שניים מהילדים אמרו לי ברגע שהגענו – אין שום סיכוי שאנחנו מתקרבים לחיה הזאת. היה בהם פחד אמיתי מהלא מוכר ולא ידוע. אבל ברגע שהם ראו כמה הילדים האחרים מרגישים בנוח (גם זה לא מובן מאליו, גם הם חששו בקיץ, ולחלקם לקחה שעה להעז לעלות על הסוס. אבל הפעם, הם התנהגו כאילו הם כבר רוכבים מקצועיים), הם התגברו על הפחד, ובסופו של דבר כולם רכבו, למדו איך מדברים עם סוסים, איך מנקים אותם, ואיך שומרים עליהם. החוויה היתה כלכך מיוחדת, שבסוף הפעילות, יותם, המנהל של החווה הציע שנביא את הילדים אליהם באופן קבוע.

חוויה נוספת שבה הילדים חששו אבל בסופו של דבר התגברו על החשש בגבורה - ביום האחרון הלכנו לטיול בסטף. חלק מהילדים לא רצו לבוא. הם אמרו שאין להם כובע, אין להם נעליים, הם לא אוהבים ללכת, ומליונים של תירוצים מסוגים שונים. היה ברור שהם לא מכירים את הטבע וחוששים מהמפגש איתו. בסופו של דבר כולם באו והלכו כמו גדולים מסלול הליכה לא פשוט, הקשיבו בעניין להסברים של המדריכה על העצים השונים, על הנוף, על סוג הקרקע, על ההיסטוריה, שאלו שאלות וחוו את הטבע במלואו. כולם עזרו אחד לשני, נכנסו למים פעם אחר פעם ולא רצו שהטיול יסתיים.

איך אני יכולה להיות בטוחה שהקייטנה היתה מוצלחת? מעבר לכך שבפעילות הסיכום שעשינו לא היה ילד שלא אמר כמה הוא נהנה ושאל מתי שוב תהיה פעילות, היה משהו אחד שאישר לי את מה שהם אומרים בצורה הכי מוחשית - באחד הימים הלכנו לראות סרט ביס פלאנט, חלק מהילדים ראו את הסרט "פלא" וחלק את "קוקו". במשך שעתיים אחרי כן הם לא הפסיקו לדבר על הסרטים, לספר אחד לשני מה הם ראו, ובעקבות כך הם החליטו ללכת ביחד שוב ליס פלאנט, שלא במסגרת הקייטנה.

זה היה סימן בשבילי להצלחה שלנו - ילדים שחלקם לא הכירו אחד את השני לפני חמישה ימים, נהיו חברים כאלו טובים שהם רוצים לבלות ביחד עוד. מבחינתי לא יכלה להיות תוצאה יותר מוצלחת מזו.