לעצור את הגירוש מאת יעל אורגל (חברת ועד)
במדינת ישראל שוהים כ-34,000 מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן. ממשלת ישראל שבה מכריזה בחודשים
האחרונים כי היא עומלת על חתימת הסכם חדש עם רואנדה אליו תוכל לגרשם בכפיה. לפי פרסומים שונים ישראל עתידה לשלם 5000 דולר עבור כל אדם שרואנדה תקלוט. מדובר על סחר בבני אדם, פשוטו כמשמעו.
הממשלה טוענת כי היא עתידה לגרש אנשים שלא הגישו בקשת מקלט, או שבקשת המקלט שלהם נדחתה. מי שמבין כיצד מערכת המקלט בישראל עובדת, או יותר נכון לא עובדת, מבין מיד כי מדובר בשקר. היועץ המשפטי של רשות האוכלוסין, עו"ד דניאל סלומון אמר בעצמו כי המטרה היא קודם לגרש ואז לבחון מי פליט, ולא ההפך
חשוב לציין כי מבקר המדינה בוחן בימים אלו את הטיפול של רשות האוכלוסין וההגירה בבקשות המקלט וצפוי לפרסם את ממצאיו במאי 2018. מאי 2018 יהיה מעט מדי ומאוחר מדי על מנת להציל את חייהם של פליטים שהגיעו לכאן בחיפוש אחר מקלט זמני. ממשלת ישראל הודיעה לאחרונה כי בתוך 90 יום תחל בגירוש 15,000 מבקשי מקלט. עלינו לעשות אפוא כל מה שניתן למנוע את הפשע הזה ולעצור את גירוש הפליטים שיטיל אותם למסע פליטות חדש, מסוכן ומייאש.
בשנת 2008 הוציא מבקר המדינה דו"ח על התנהלות היחידה לטיפול בבקשות המקלט וקבע כי הטיפול לקוי וממושך. מדו"ח המבקר משנת 2014 "זרים שאינם ברי הרחקה" עולה כי לא חל שינוי לטובה בפעילות המחלקה. עם השנים המצב רק החריף, ובדיון שהתקיים בוועדת ביקורת המדינה ב-23.01.2017 נמסרו הנתונים הבאים:
התמונה שעולה מהנתונים היא תמונה קשה, מתוך 64,000 מבקשי מקלט שהגיעו לישראל ב-10 השנים האחרונות מספר האנשים שקיבלו מעמד פליט בישראל הם לא יותר מעשרה. קיבלו דברים אחרים, אבל מעמד פליט זה המספר. יש היום בישראל כ-40,000 מבקשי מקלט. מתוך 19,000 בקשות למעמד פליט בשנה האחרונה רשות האוכלוסין בחנה בשנה האחרונה, יותר נכון עד נובמבר האחרון 19 בקשות ואני שואל כאן האם זה סביר. המספרים, האם הם סבירים. ה-RSD, גוף שאנחנו נדון בו פה, ה-Refugee Status Determination, הוא גוף שאחראי על בחינת סוגיות מבקשי המקלט ומעביר אותם אל ועדה בראשות שופט בדימוס ואלה מעבירים לשר הפנים.
בתאריך 28.06.2017 התקיימה ישיבת מעקב בוועדה לביקורת המדינה שהייתה בסימן התעלמות מוחלטת של רשות האוכלוסין וההגירה מכל ההנחיות וההערות שקיבלה חצי שנה קודם לכן. איל בן ראובן היו"ר אמר בין השאר בדברי הפתיחה שלו כי
"מתוך האין-מדיניות הזה אני יכול לראות בסופו של דבר שהמדיניות מצד אחד לעשות רע ככל האפשר למבקשי המקלט על מנת שיצאו החוצה, מבלי לנסות ולעשות מבחן אמיתי למי כן ולמי לא."
ההתעלמות המוחלטת של רשות האוכלוסין וההגירה היא ברורה. זו אותה מדיניות שניסח אלי ישי באופן כה מדוייק בתקופתו כשר הפנים שנועדה "למרר את חייהם כמה שניתן על מנת שיעזבו", זו אותה מדיניות של מירי רגב שרואה בהם "סרטן בגוף האומה". כל עוד לא נכיר בהם כפליטים נוכל להמשיך לקורא להם מסתננים ולסחור בחייהם ולגרשם למדינה שלישית.
חשוב להבין את ההשלכות של מדיניות אי הטיפול של רשות האוכלוסין וההגירה על קהילות מבקשי המקלט. ראשית, דה פקטו לא ניתן להגיש היום בקשות מקלט. רשות האוכלוסין מאפשרת להגיש בקשות כאלה רק בלשכת הפנים ברחוב סלמה 53 בתל אביב (או בחולות לאלו שכלואים שם). המצב בסלמה מעולם לא היה מזהיר, אך בשנתיים האחרונות מבקשי מקלט לא מצליחים להגיש שם בקשות. התורים ארוכים מאוד, מורשים להיכנס מספר בודדים כל יום, ולאלו שסורבו להיכנס לא נקבע תור ליום אחר. אנשים נדרשים להגיע מספר רב של פעמים, לרוב לתפוס מקום בתור כבר בשעות הערב המוקדמות לילה לפני, על מנת שיהיה להם סיכוי כלשהו להיכנס. הבה נזכור: אין מדובר על כניסה לא לראיון ובוודאי לא לקבלת מעמד כלשהו. –הכניסה נועדה רק כדי להגיש את הבקשה.
יתר על כן, כל בקשות המקלט (מלבד עשרה) נדחות.. ויש גם אנשים ונשים שהגישו בקשות לפני למעלה מארבע שנים ועדין לא קיבלו תשובה בעיניינם. מבקש המקלט הממוצע, שכבר מזמן איבד אמון בממשלת ישראל איבד כל תקווה במערכת המקלט בישראל ואינו רואה סיבה - להגיש בקשת מקלט.
נוסף לכך בהיעדר מדיניות הגירה מוסדרת מבקשי מקלט רבים שמאמינים כי הם הגישו כבר בקשת מקלט לפני שנים ולכן אינם מגישים שוב. בין אם הם נרשמו ועברו ראיון אצל נציבות הפליטים של האו"ם לפני שנת 2009, ובין אם עברו ראיונות שונים בישראל ברשות האוכלוסין והאמינו כי היה מדובר בראיון מקלט.
לבסוף, חשוב לזכור כי לאורך חודשים רבים בשנת 2015 יחידת הטיפול בבקשות המקלט דחתה על הסף בקשות מקלט בטענה המגוחכת שהם הוגשו באיחור רב מדי. טענה זו לא החזיקה מים בבית הדין, שדחה אותה על הסף ודרש מרשות האוכלוסין לבחון אותן בקשות מחדש. הדבר ההגיוני לעשות היה כמובן לפתוח מחדש, אוטומטית, את כל הבקשות שנדחו על הסף. אך רשות האוכלוסין בחרה שוב להקשות על מבקשי המקלט והכריזה כי על מי שנדחה על הסף לגשת לרשות ולבקש באופן אקטיבי שיפתחו את תיקו.
לכל אלו יש להוסיף את חוות הדעת שהסתירה רשות ההגירה בדבר זכאותם של דארפורים למעמד פליט, ואת דעת בית הדין לעררים שקבע כי לא ניתן לדחות באופן גורף בקשות מקלט של אריתראים שברחו מצבא אריתריאה. המדינה ערערה על פסיקה זו של בית הדין לעררים למחוזי, אך בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית הדין. עד כה לא התקבלה פסיקה חדשה בנושא. אם בית הדין יעמוד מאחורי החלטתו הראשונה תהיה זו עילה לפתוח מחדש את בקשות המקלט של רוב אם לא כל האריתראים בישראל שנדחו עד היום. ממשלת ישראל כמובן ממהרת לגרש אותם כל עוד אפשר, לפני שיתבררו סוגיות אלו בבתי הדין והמשפט, לפני שעוד אנשים ידרשו מהרשות השופטת לעשות עימם צדק.
המדיניות המוצהרת של ממשלות ישראל בעשור האחרון היה לעשות כל מה שניתן על מנת לא להכיר באנשים כפליטים. לא ייתכן שכעת המדינה תגרש עכשיו את אותם אנשים אל מסע פליטות שני, מסע שלרבים מהם יכלול ייסורים, עינויים, ואף מוות.
