ומה לגבי אריתראה? דבר המנהלת, יולי 2017
בחודש יוני ישראל הכריזה על מתן סטטוס קבוע למאתיים מבקשי מקלט מחבל דארפור שבסודן. כשהגן על ההחלטה מול ועדת
הפנים והסביבה בכנסת, שר הפנים אריה דרעי הכיר בכך ש"מבקשי מקלט מסודן הגיעו לישראל כדי להימלט מרדיפה במדינתם".
למרות שמקובל להתייחס להחלטה הזאת כאל פתרון קוסמטי ושרירותי, ממנה דרעי עלול לסגת בכל זמן, אני דווקא כן רואה
בהכרה שמתחולל בסודן רצח עם שבגינו לא ניתן לגרש אליה מבקשי מקלט פתח לתקווה, קטן ככל שיהיה.
השאלה הבאה שעלינו לשאול היא, אם כך, מה לגבי מבקשי המקלט מאריתראה?
נאוה בן-אור, שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, פסקה בינואר האחרון כי עריקות מצבא אריתראה לכשעצמה היא לא עילה להענקת מעמד פליט בישראל, החלטה שהתקבלה בברכה על ידי שר הפנים דרעי, לפיו "מדובר בהחלטה משמעותית חשובה המבססת את זכותה הריבונית של מדינת ישראל לקבוע את מדיניות ההגירה שלה. טוב לדעת שהקול השפוי עדיין מתהלך בינינו."
וכדי לתת לקול שפוי אמיתי להישמע, אנצל את הזדמנות זו כדי לציין כמה עובדות מטרידות על המצב הנוכחי באריתראה, ועל הסיבה בגינה אריתראים בישראל מבקשים מקלט.
הנשיא איסאייס אפרווקי, טירן אכזר, שולט באריתראה מאז שזכתה לעצמאות בשנת 1993. אריתראה הוקמה כמדינה חד מפלגתית
דו"ח של ארגון 'עיתונאים ללא גבולות' משנת 2014 קובע כי רמת החופש התקשורתי באריתראה היא הנמוכה ביותר מבין רשימה של 178 מדינות, מתחת לצפון קוריאה הטוטאליטרית. אין תקשורת זרה באריתראה, ומעט מאד מידע אמיתי מהמתרחש בה מתפרסם במערב.
כמו כן, ברצוני לשתף אתכם במספר ממצאים מתקציר דו"ח וועדת חקירה של האו"ם בנושא זכויות אדם על אריתראה שפורסם בשנת 2015:
"הממשלה יצרה ושימרה מערכת דכאנית של שליטה, השתקה ובידוד של פרטים במדינה, ובכך שללה מהם את זכויותיהם הבסיסיות ביותר. מידע שנאסף על ידי הממשלה על פעילויותיהם של אנשים, כוונותיהם לכאורה ואף השערות לא מבוססות על מחשבותיהם מאפשר לה להשליט משטר של פחד במדינה בה פרטים נעצרים שרירותית באופן קבוע, נאסרים, מעונים, נעלמים או מוצעים להורג. בנוסף לכך, הוועדה מתארת כיצד המדינה, בתואנה של הישענות עצמית ואוטרקיות מחייבת את אזרחיה לשירות לאומי ועבודות כפייה לפרק זמן בלתי מוגבל, שהם הלכה למעשה צורה של התעללות, ניצול ושיעבוד."
הדו"ח ממשיך וסוקר כיצד "בהינתן המצב הקיים, אזרחי אריתראה חשים שאין ביכולתם לשנותו, ועל כן נמלטים במאות ואלפים מהמדינה. מתוך יאוש, הם נאלצים לבחור בדרכי מילוט קטלניות דרך המדבר, דרך מדינות שכנות שנמצאות בעיצומה של מלחמה ודרך הים, בחיפושם אחר ביטחון. הם מסתכנים בלכידה, עינויים ומוות על ידי אנשים שסוחרים בבני אדם. לייחס את ההחלטה שלהם לעזוב את אריתראה לשיקולים כלכליים גרידא, משמע להתעלם מהמצב החמור של זכויות האדם באריתראה ומהסבל של אזרחיה. אריתראים נמלטים מהפרות חמורות של זכויות אדם במדינתם, והם זקוקים להגנה מצד הקהילה הבינלאומית.
האם יש צורך להמשיך? עבורי התשובה היא פשוטה. אריתראים, סודנים, ואנשים המשתייכים לכל אומה אחרת שנמלטים ממלחמה ורדיפה, ראויים להגנה שלנו ולזכות להיות מוכרים כפליטים.
לפי דו"ח הטרנדים הבינלאומים של האו"ם שפורסם ביום הפליט הבינלאומי, ישנם 65.6 מיליון עקורים ברחבי העולם, מתוכם יותר מחצי הם ילדים מתחת לגיל 18.
זאת עובדה נוראית!! אבל כאן, בישראל, יש בקושי 40,000. זהו מספר שאני בטוחה שאנחנו יכולים להתמודד איתו באמצעות מעט תכנון וערכים הומניטריים.
