רקע

בין השנים 2005-2013 נכנסו לישראל כ-64 אלף מבקשי מקלט אפריקאים דרך הגובל עם סיני. על אף שהגישו בקשות מקלט, ועל אף שמדינת ישראל אישרה את אמנת הפליטים של האו"ם משנת 1951, בפועל היא מתייחסת למבקשי המקלט כאורחים בלתי רצויים. פחות מ -1% מהבקשות לקבלת מעמד פליט הוכרו על ידי ישראל, אחד השיעורים הנמוכים ביותר בעולם המערבי. בנוסף, ממשלת ישראל מתייחסת באופן שגרתי למבקשי מקלט כ"מסתננים "והיא מסיתה לדעת קהל שלילית כנגדם. כיום שוהים בישראל כ-28 אלף מבקשי מקלט אפריקאיים. היתר גורשו או עזבו למדינות מערביות.

 

מעמד בישראל 

כ- 90% ממבקשי המקלט בישראל הם מאריתריאה או סודן. למרות שישראל הכירה בפחות מ -1% ממבקשי המקלט כפליטים, היא מקיימת את עקרון איסור הגירוש, מתוך ידיעה כי מבקשי מקלט רבים יהיו בסכנה אם יחזרו למדינות המוצא שלהם. לפיכך, המדיניות כלפי מבקשי המקלט הינה אי-גירוש זמני, הנקרא באופן רשמי "הגנה קבוצתית". הזכות היחידה שמעמד זה מקנה להם היא השהייה זמנית של הגירוש, והם מחוייבים לחדש את הוויזות שלהם כל 3-6 חודשים.

 

המצב בירושלים 

בירושלים מתגוררים כיום יותר מ -3,000 פליטים ומבקשי מקלט מאריתריאה, סודן ואתיופיה, רבים מהם משפחות עם ילדים. הם חיים ללא מעמד בישראל ומתמודדים עם קשיים רבים כמו היעדר רשתות תמיכה, ניצול במקום העבודה, היעדר אפשרויות דיור ראויות למגורים, שלילת שירותי בריאות נאותים וכמובן חוסר וודאות לגבי העתיד. כמו כן, מחסומי השפה יוצרים מכשול נוסף בניסיון להתמודד עם הרשויות.

 

 מקור: "פליטים בישראל" – המרכז לקידום פליטים אפריקאיים 
https://www.ardc-israel.org/refugees-in-israel