קולות ישראלים נגד הגירוש

ישראל העמידה את המהגרים האפריקאים ומבקשי המקלט מול דילמה שאיננה ניתנת לפיתרון: לעזוב את הארץ עד סוף מרץ בתמורה ל-3500$ וכרטיס טיסה לארץ כלשהי או מאסר לתקופה בלתי מוגבלת

מאז שהכנסת אישרה בדצמבר האחרון את התיקון הנקרא "חוק המסתננים" שסלל דרך לגירוש ולמאסר של אלפי מהגרים אפריקאים, הפגינו מגזרים רבים בחברה הישראלית את התנגדותם למדיניות הממשלה. מספר בעלי תפקידים אף הודיעו כי יסרבו להוציא לפועל את המדיניות חסרת הצדק ורבים אחרים תרמו מזמנם ומרצם להפגין נגד הגירוש ברחובות ובבתיהם.

ביום רביעי בתחילת חודש פברואר הוזמנתי למפגש בלתי רשמי בנוגע לפליטים. יותר מארבעים אזרחים מודאגים התגודדו בסלון בדירה בבקעה לשמוע את סיפורו של אבל, צעיר אריתראי מבקש מקלט. אבל הגיע לישראל כנער צעיר שנאלץ לנוס מגיוס צבאי כפוי לשנים רבות. בתחילת שנות ה-20 לחייו, סיפר אבל בעברית שוטפת על מה שעבר על משפחתו באריתריאה וכיצד הוא מנהל חיים שלווים בירושלים אליה הגיע ואשר בה הוא חי ועובד.

אך סיפורו הנוגע ללב של אבל על מסעו רב התלאות מהדיקטטורה באריתריאה שימש את מארגני הערב לפרוש בפני בוגרים צעירים כאבל רשת תמיכה מלאה - החל מאירוח בערב שישי, דרך מתן סיוע במגוון נושים ועד מתן עזרה בשירותים משפטיים.

במפגש השתתפו נציגים מארגונים וגופים שונים העוסקים במהגרים ובפליטים. ז'אן מארק לילינג, עורך דין ומנהל המרכז הבינלאומי להגירה וחקירה (CIMI) היה ביניהם . לילינג הוא אחד מהקולות הרבים הקוראים לישראל לזכור את ההיסטוריה שלה: "ישראל היא מדינה שנבנתה על ידי פליטים לפליטים" הוא אומר.

רבות ורבנים כרבה תמר אלעד-אפלבאום, הרב אהרון לייבוביץ' והרבה נאוה אפץ מ "שומרי משפט- רבנים למען זכויות אדם" שהשתתפו באירוע גינו את הגירוש וראו בו הפרה של אתיקה יהודית. הקומיקאי ישראל קמפבל שהשתתף גם הוא במפגש שאל למה התכוון אלוהים בציווי "אהוב את הגר כי אתם הייתם גרים בארץ מצריים" המופיע לא פחות מ-36 פעמים בתנ"ך.

אכן, דברים רבים של מתנגדי הגירוש והמוחים נגדו התבססו על ציטוטים והתייחסויות מהמקרא וממקורות היהדות והדגימו היטב את הקשר העמוק בין ערכי היהדות למאבק נגד יחס לא נאות לזרים.

בעוד רבים מבססים את עמדתם בספרי הקודש, אחרים פונים לעבר בו ורואים הקבלה בין ההיסטוריה של בני משפחותיהם שחוו רדיפות וחיפוש מקלט מתאים לבין מבקשי המקלט האפריקאים. קולט אביטל, דיפלומטית שהייתה מוותיקי משרד החוץ מנהלת את ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל. היא איננה מהססת לגייס את עברה ולראות בו את המקור למחויבות שלה למען הפליטים כיום.

בנוסף לכך, אין לשכוח את הטייסים הישראלים, שהיו בקרב הקבוצות הראשונות שדיברו נגד הגירוש. יוסי שב מאיגוד הטייסים הישראלים הצהיר: "לא נשים עצמנו במצב של גירוש פליטים למקום בו החיים הם תחת איום."

הטייסים ובעקבותיהם 400 אנשי צוות רפואי חתמו על פנייה למנהל הכללי של רשות האוכלוסין וההגירה ובה במחאה נגד הגירוש. וכך נאמר בהצהרתם: "כאלו המצווים 'להציל מרע וחוסר צדק', אנו מזועזעים מהמחשבה שבמקום לקבל את הקרבנות שהגיעו בנוסם מרצח עם, עינויים, אלימות ואונס, אנו דנים אותם לפגיעה נוספת".

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב על המחאה הציבורית נגד הגירוש כמערכה "חסרת בסיס ואבסורד" בהבטיחו כי "פליטים אמתיים ומשפחותיהם יוותרו בישראל".

עם זאת, ניתן לתהות כיצד נתניהו מגדיר "פליט אמיתי" מאחר וישראל הכירה רק ב-11 "פליטים אמתיים" מתוך 15,000 פניות של מבקשי מקלט. בכך ממוקמת ישראל במקום הנמוך ביותר במערב בהכרה במבקשי מקלט כפליטים.

מרכז הקהילה האפריקאית בירושלים רוצה להודות ולהוקיר את הישראלים הרבים והאזרחים המודאגים והמעורבים בנושא. פעילותם, מחאתם ותרומותיהם עזרו מאוד להעלאת המודעות למצבם של מבקשי המקלט והגבירו את וגינויי תכנית הגירוש.