מרכז הקהילה האפריקאית מתגייס למען מבקשי המקלט ונגד הגירוש
השבוע ממשלת ישראל החלה בהנפקת הוראות גירוש לאלפי פליטים מסודן ואריתריאה. למבקשי המקלט הוראות הגירוש מציגות שתי אפשרויות עגומות: קבלת תשלום קטן מממשלת ישראל וטיסה לרואנדה, או להיכלא ללא הגבלה.
בשעה קשה זו, מרכז הקהילה האפריקאית עושה מה שביכולתו להגיב לגירושים ולהציע תמיכה לפליטים העומדים בפני האפשרות של הודעה ממשלתית. בשבועות האחרונים מרכז הקהילה האפריקאית החל לקיים פגישות עם חברי הקהילה על מנת לספק עדכונים ולענות לשאלות לגבי תהליך הגירוש-מתי יתרחש, מי יושפע ומהן האפשרויות שיש לפליטים.
חלק חשוב מעבודה זו הוא השאת עצה למבקשי המקלט אשר עשויים להיות פטורים ממדיניות הגירוש הנוכחית, אך אולי לא יבינו כי פטורים ממנה או שלא השלימו את הניירת הנדרשת. כרגע, המדינה מגרשת רק גברים. אך גברים שיש להם ילדים בישראל, או שיכולים להוכיח כי היו קרבנות סחר או עינויים, אינם נכללים בסבב גירוש זה. מרכז הקהילה האפריקאית פועל להגיע לכל הגברים בעלי ילדים שייתכן כי לא מילאו כראוי את הטפסים הנדרשים המראים כי הם מטופלים בילדים. וכן עזרה לגברים שנסחרו להשלים טפסים ארוכים שיאפשרו להם לתבוע את מעמד הפליט.
גירושים אלו גורמים לחברי הקהילה חוסר וודאות אדירה ופחד גדול, והמרכז מנסה לסייע בלחבר אותם לייעוץ ותמיכה פסיכיאטרית.
חלק מהמשוואה הוא גם המשפט. באמצע ינואר חברי מרכז הקהילה האפריקאית ארגנו מכירה פומבית עבדים מדומה מחוץ לכנסת, כדי להדגיש את המחיר הגבוה של הגירוש. עשרה גברים אריתראים, ללא חולצה, בשרשראות ופיותיהם כוסו בדבק. אחד מחברי הכנסת, דב חנין, יצא אליהם בסולידריות.
מרכז הקהילה האפריקאית תמך גם ב"עוצרים את הגירוש" - קבוצה שהתעוררה במחאה על מדיניות הממשלה בנושא הפליטים - ועזרה למרכז להעמיק את קשריו עם הקהילה האפריקנית בירושלים.
חלק מהעבודה הזו נגלה ביום חמישי שעבר, בצומת הרחובות המלך ג'ורג' ובן יהודה במרכז ירושלים. שם, מאות מפגינים התאספו להילחם נגד המדיניות שמאיימת לשלוח אלפי גברים אל נסיבות נואשות. הקבוצה המגוונת צעקה כנגד הגירושים תוך הנפת שלטים "דם הוא דם" בעברית, ואילו אחר בכותרת "אור לגויים" כמעורר הפסוק מישעיהו שלעיתים נקרא על היהודים, והמדינה היהודית, קורא להיות מודל לעמדות מוסריות גבוהות.
המפגינים הניפו גם דגל ישראל, והאירוע הסתיים בשירת התקווה משותפת של הישראלים ומבקשי המקלט. רגע זה היה כתזכורת לשייכות של רבים ממבקשי המקלט, שחלקם גרים בישראל כבר שנים, ובעלי רגש כלפיה. הייתה זו תזכורת גם לכך שאנשים רבים נסו לכאן בשל מה שהמדינה מייצגת- תקווה.
