גירוש אינו התשובה!

במהלך העשר השנים האחרונות, כ-60,000 איש חצו את הגבול הישראלי מאפריקה ולמצוא מקלט מהרדיפות, המלחמות והעבדות. בהגיעם בעיקר מאריתריאה וסודן, הם חצו את חצי האי סיני, עוברים לעיתים קרובות סחר בבני אדם ועינויים ואלימות קשה בדרך לישראל.

לרוע המזל, הקשיים שלהם לא מסתיימים עם חצייתם את הגבול. רבים נשלחים לחולות, מתקן כליאה בנגב, או נעזבים בשכונות עניות. על מנת שמעמדם כפליטים יוכר עליהם לעבור תהליך חוקי ואדמיניסטרטיבי ארוך שמהלכו הממשלה מחליטה אם האדם המחפש הגנה בין-לאומית יוכר כפליט תחת החוק הבינלאומי.

תהליך זה נקרא קביעת סטטוס פליטים או RSD. במהלך ה-RSD מבקשי המקלט מתבקשים לחדש את האשרה שלהם מדי חודש עד שלושה חודשים, הליך יקר והגוזל זמן רב בשבילם, והמחייב אותם לקחת ימי חופשה כדי לעמוד בתור לתקופה בלתי מוגבלת של זמן מול המשרדים. מה עוד, הליך מורכב זה לעתים רחוקות מוביל לתוצאות. ואכן, קבוצות שלמות של אנשים פשוט לא מקבלים תשובות כיוצאי דארפור, אריתריאה ופנטקוסטלים.

כמו כן, המורכבויות של ההליך והעיכוב על ידי הממשל הישראלי עם תיקיהם עמם על הפליטים להתמודד מאריכים את תקופת הפגיעות של המהגרים. אכן, כל עוד התיק טרם הוגש, או אפילו כאשר הוגש אך עדיין המבקש מחכה לתשובה מהרשות, או כאשר נשללה הזכות למעמד של פליטים, ישנו חלון הזדמנויות לגרש את מבקשי המקלט בכוח.

הקשיים וההקרבות הנתבעים בשל הליך זה יחד עם חוסר היעילות לספק מעמד פליט הובילו רבים הזכאים לקבלת המעמד שלא להגיש בקשת RSD.

עד עתה, המדינה השתמשה בטקטיקות מגוונות לעודד מבקשי מקלט "להתנדב" לעזוב על ידי הקשחת תנאי חייהם בישראל באמצעות מעצר רגיל, גישה מוגבלת לטיפול רפואי, מניעת 20% משכרם, תוך מתן כרטיס נסיעה חד-פעמי חינם למדינה שלישית שבה הובטח להם עתיד טוב יותר.

מצב זה לרוע המזל רק מחמיר, כן הממשלה הישראלית הכריזה על תוכניתה להעלות את מספר המגורשים. ההצעה אומצה על ידי הכנסת ביום שני האחרון (18/12) שומרת על ההחלטה לסגירת חולות במהלך השלושה החודשים הבאים לצד חזרה על מחויבותה של הממשלה לתכנון גירוש המוני של מהגרים אפריקנים לרואנדה ולאוגנדה.

התכנית שהוצגה על ידי שר הפנים אריה דרעי והשר לביטחון ציבורי גלעד ארדן גם אוסרת על מהגרים להוציא כספים מהארץ, וכן מציבה להם מגבלות גיאוגרפיות כגון האיסור לחיות ולעבוד בערים מסוימות.

כפי שפורסם בישראל היום, תכנית הממשלה בוקרה על ידי אמנסטי אינטרנשיונל וסוכנות הפליטים של האו"ם: "האגודה לזכויות טענו בחודש שעבר כי "ההגבלות הגיאוגרפיות" עלולות למנוע מהמהגרים שירותי בריאות ורווחה בכך ששר הפנים יכול לנדותם מתל אביב- העיר היחידה בה שירותים אלו ניתנים.

אפשר לתהות לגבי ביטחונם של מבקשי המקלט כאשר הם נשלחים מישראל לאוגנדה או לרואנדה. עדויות רבות נרשמו על אנשים שנעצרו עם הגיעם, התבקשו לתת שוחד או נתקלו בבעיות בעת קבלת המקלט בשל היעדר תיעוד. אלה שגורשו לרואנדה נאלצו להימלט מהארץ תוך שעות או ימים, ואילו אלה שגורשו לאוגנדה לא קיבלו מעולם את המעמד וההגנה שהובטחו להם על ידי ישראל. תנאים אלה יכולים רק לגרום לאנשים לברוח שוב, למקום בטוח יותר, ולצאת שוב למסע חדש ומסוכן.