להעביר את הזמן בחולות, תערוכה של רון עמיר, דניאלה רויכמן
בחודש שעבר נפתחה תערוכתו של רון עמיר במוזיאון ישראל, ירושלים "להעביר את הזמן בחולות (אוצר: נעם גל ) ". כחלק משאיפה רחבה יותר להציף סוגיות שונות הנוגעות לקהילות שוליים מודרות שקיימות בחברה שלנו, רון בחר להתמקד בקהילת מבקשי המקלט האפריקאים בישראל. קהילה זו היא חלק מפסיפס מגוון של קהילות מוחלשות שקיימות בארץ, להן רון מבקש לתת קול ומקום בשיח הציבורי.
"אלה קהילות שהן לחלוטין חלק מהמקום הזה, מהארץ הזו, מהנוף שכאן ומהאופי והמבנה שנוצר למקום הזה, והן כולן מושא אדיר לשנאת זרים, כעס ותסכול. הרבה מאתנו בוחרים, בין אם במודע או בין אם לא, לחשוב שהם גורם לחלק מהבעיות כאן. המצב הזה מאוד עצוב ומדאיג"
התערוכה מורכבת מצילומים ועבודות וידאו, תוצרים של שלוש שנים בהן רון תיעד את הסביבה של מתקן חולות שבנגב. אין ספק שצילומים אלה אינם מתיימרים להציג את התמונה השלמה. אוכלוסיית מבקשי המקלט בולטת בהיעדרה בצילומיו של רון. עם זאת, מדובר בתיעוד נדיר שמאפשר לקהל הצופים לקבל מושג (קלוש ככל שיהיה) על חייהם של השוהים במתקן.
"את המתקן עצמו לא עניין אותי לצלם. ככל שעבר הזמן היכרותי עם מבקשי המקלט התעמקה, כך גם הכרתי יותר ויותר את סביבת המתקן ואת אותן סביבות פרטיות וחוויות שאלתרו השוהים לצרכיהם המשתנים"
באירוע הפתיחה של התערוכה נכחו קהלים רבים מרקעים שונים. אקטיביסטים למען זכויות אדם, אנשי אמנות ונציגים של קהילת מבקשי המקלט שבילו חלק מזמנם במתקן. דווקא בין כתליו של המוזיאון הסטרילי לכאורה, נוצרה סביבנו מציאות שעד אותה עת רובנו תפסנו כרחוקה.
הייתה זאת השגרה של מתקן חולות שהוצגה סביבנו, ולא תמונות זוועה או מחדלים, שהפכה את החלל למתוח, ובו בזמן יצרה את הכר לשיח משמעותי ועמוק יותר על מצבה של אוכלוסיית מבקשי המקלט האפריקאים בישראל.
