הכירו את תומאס, האיש מאחורי "סיור מבפנים"

אחד ממאפייניו הייחודיים של המרכז לקהילה האפריקאית בירושלים הוא העובדה שהוא לא רק מהווה מסגרת המספקת שירותים

לחברי הקהילה, אלא גם מסגרת המאפשרת ומעודדת צמיחה של יוזמות מתוך הקהילה עצמה. "סיור מבפנים", המציע למשתתפים בו הזדמנות נדירה לחוות את העיר מנקודת מבטם של פליטים ומבקשי מקלט אפריקאים, הוא דוגמה לאחת מיוזמות אלו. מי שעומד מאחורי יוזמה זו הוא תומאס (29), חבר בקהילה האפריקאית בירושלים ופעיל במרכז.

"הפרויקטים שהמרכז מפעיל הם חשובים מאד. הם מספקים מענה לצרכים של הקהילה כמו לימוד עברית ואנגלית וסיוע במיצוי זכויות". לצד זאת, תומאס רואה חשיבות רבה גם בהעמקת הקשר בין הקהילה האפריקאית והחברה הישראלית. "אנחנו, חברי הקהילה, צריכים להזמין ישראלים להכיר אותנו ולשמוע את הסיפורים שלנו. זאת הדרך היחידה בה הם יוכלו להבין מאיפה אנחנו באים, והדרך היחידה להביא לשינוי אמיתי ומשמעותי".

השינוי עליו תומאס מדבר הוא בראש ובראשונה לקרב בין אנשים. "אני מקווה שהסיור הזה יגרום לישראלים להתעניין יותר באדם שעומד מולם, ולקחת בחשבון שלכל אחד מאיתנו יש סיפור ייחודי. זה יכול לבוא לידי ביטוי בדברים פשוטים כמו לומר שלום, או לשאול מה נשמע. אבל זה לא חייב להיגמר שם. אני מאמין שזה יכול להתפתח לחברות אמיתית בין אנשים".

בנימה אישית יותר, תומאס מספר כמה משמעותיות חברויות יכולות להיות. "המנהלת במקום העבודה הראשון שלי באה אלי יום אחד, ממש כשהתחלתי לעבוד, והזמינה אותי לאכול איתה ועם המשפחה שלה ביום שישי בערב. באתי והכרתי את המשפחה שלה, ולמרות שעדיין לא ידעתי עברית, אני והבן שלה התיידדנו מאד. בסופו של דבר הפכנו להיות חברים מאד טובים ואפילו באתי לחתונה שלו". תומאס מתייחס לחוויה הזאת כחשובה ומעצימה. "זה גרם לי להבין שיש אנשים שאכפת להם ממני. זה נתן לי ביטחון ועודד אותי להיפתח".

מערכות יחסים מסוג זה, תומאס מאמין, ישמשו כמנוע לשינוי גדול הרבה יותר. "אני מאמין שלאנשים יש את הכח להשפיע על המדינה. אם העם ירצה שהמדיניות כלפי פליטים ומבקשי מקלט תשתנה, אז השינוי יגיע". כששאלתי את תומאס לאיזה שינוי הוא מתכוון למשל, הוא התייחס לשאיפה שלו להשיג השכלה גבוהה. "לדעתי, כולנו נוכל להרוויח אם המדינה תקל עלי לקבל חינוך. ככל שאני אהיה משכיל, תהיה לי אפשרות להגשים את השאיפות והחלומות שלי. וזה לא אומר שההשכלה שלי תתרום רק לי. ככל שאני אלמד יותר ואצליח להגשים את עצמי, ככה אוכל לתרום יותר לחברה כולה".

רק כשתומאס ואני סיימנו את השיחה שלנו הבנתי שלא שאלתי אותו כמה שנים הוא נמצא בישראל. לקחתי כמובן מאליו את העובדה שאת כל השיחות שלנו, כולל התכתבויות כדי לתאם זמן להיפגש, הוא ניהל בעברית שוטפת. קשה לי לתאר כמה מופתעת הייתי כשתומאס סיפר לי שהוא הצליח ללמוד עברית בעצמו בפחות מחמש שנים. ובהמשך לכך, מעניין לחשוב מה היה קורה אם הוא היה משקיע את אותה המוטיבציה, למשל, בלימודים אקדמיים.